חיסון למניקות

כלתי מניקה, ולכן התלבטה האם להתחסן או לאו. בתחילה המליצו לנשים הרות ולמניקות לא להתחסן וזה תאם את דעתה. הנימוק היה כי החיסון לא נבדק על נשים הרות ומניקות  ולכן לא ידוע אם זה עלול לפגוע בעובר או ברך הנולד היונק חלב. 

ילדים, תינוקות ונשים הרות החלו לחלות מהמוטציות השונות. בעקבות כך השתנתה ההמלצה. האם הדבר נבדק? לא! אבל מצב התחלואה וההדבקה דיברו מעצמם.

אפשר בהחלט להבין את האמהות. מסירותן לתינוקות חסרי ישע טבועה בדמן. היתכן שאם במו זריקתה תסכן את עוברה או ילדה? מכאן הדילמה הכפולה, וכמו בכל דילמה מעמידים על כפות המאזניים את הבעד ואת הנגד.

הבנתי לגמרי את כלתי שהכריזה בתחילה שהיא לא מתחסנת עד שתדע שהחומר המוזרק לא יפגע בבתה דרך החלב שהיא מספקת לה, אבל כאשר הגיע עוד גל, היא בחנה את הנושא דרך עיניים של מדענית, מעבר לרגש. היא קראה ומצאה לכאן ולכאן. ניפתה עד כמה שאפשר קביעות המעוגנות במחקר וכאלה שתלושות מהמדע.היא בחנה גם את עצמה. היא אמנם עדיין בחופשת לידה, כמעט ולא מתרועעת עם בני אדם מחוץ לישובה, אבל בכל יום כאשר היא מוציאה את בנה מהגן היא נפגשת עם הורים שמגיעים הישר מהעבודה, שם נפגשו עם רבים מחוץ לקפסולה. הבן הלומד בכיתה גם הוא נפגש עם ילדים שהוריהם יוצאים לעבודה, ופוגשים יום  יום עמיתים עם ילדים שנפגשים עם עוד ילדים בכיתה או סתם כך. 

חישוב סיכון – סיכוי. המחשבה הנוספת שלה היתה על ערבות שהיא מספקת להורים אתם היא באה במגע ולכן הגיעה להחלטה שהיא מתחסנת ויהי מה. האם היא עשתה זאת בלב שלם? ממש לא! אפשר לומר שזה היה יום עצוב לה, היא הלכה בלב חצוי כשכבד לה נורא, אבל המחשבה שהיא עלולה בגלל שלא התחסנה להדביק מישהו מהישוב שלה, או חלילה מישהו מיושבי ביתה, הכריעה את הכף והיא התחסנה, למרות שהייתה מעדיפה לא לעשות זאת כלל.