הכל זה יחסים

באסה היא הרגשה של חוסר מצב רוח, ייאוש ועצב ממושכים, אם כך, מהו המצב ההופכי?  אולי אופטימיות, תקווה ושמחה. נראה לי שזו תשובה מתאימה. ובכן, איך משנים הרגשה של אדם? אולי יש לו הכל בחיים מבחינה חיצונית אבל ליבו עצוב, רוחו שבורה. יש גם אנשים עם מצב נגדי – תמיד קינאתי באנשים האלה שנראה שיש להם מקור חימום פנימי בילד אין. איזו מתנה מהיקום.  איך מעניקים לאדם תחושה פנימית שלימה? 

דרך ארוכה

רוב האנשים מקבלים את ההרגשה הפנימית כשהם שלמים ואהובים ומסוגלים להתמודד עם מצבי החיים מהאנשים החשובים בחייהם, דמויות המפתח המחנכות-מטפלות שהשאירו בהם חותם נצחי במעמקי תת המודע. הורים, משפחה, מורים וכו. שלהבת תמיד חיה בתוכם בזכותם. ואנחנו, האנשים החשופים, חסרי מגן מהיכן ההרגשה שאנחנו חדלי אישים, לא אהובים ולא שלמים? קיבלנו מאותם האנשים רק שהחותם בנו היה שלילי. הבור שבלב מהדהד בתת מודע ומחבל בכל מחשבה ופעולה. 

איך אפשר להילחם מול אויב בלתי נראה? קודם כל, מדליקים את האור!!!

כעת מבינה שכל המחשבות ההרסניות שלי והעצב שבעצמות הם דברים שהוטמנו עי יחס מקולקל של האנשים בחיי , בעיקר בילדות. שכל הראייה שלי, המערכות המנטליות והרגשיות הן עקומות ולא נכונות. ההבנה לא משנה את ההרגשה עצמה אבל זוהי נקודה מפנה חשובה.  כל אחד מאיתנו יכול לבחור – אני אהיה קורבן לנצח של העבר או שאדרוש לעצמי את עתידי. עדיין עצובה, הבור פועם כרגיל אולי אפילו יותר, אבל עכשיו חופשיה, אני עכשיו אדם בוגר. 

שנית, אם יחסים עם האנשים הם שעושים את כל ההבדל, אז עכשיו יש לי מטרה חדשה – להקיף את עצמי בסביבה, באנשים שהיחס הטוב שלהם יבנה אותי מחדש, מבפנים. כי ככה אנחנו בנויים. יש לנו במוח נוירוני מראה – עצבים שקולטים מחשבות,רגשות, התנהגויות מהאנשים שמסביבנו ומטמיעים אותם בתוכנו. אני משתמשת באותה השיטה ששרטה אותי אבל הפעם לטובה!! 

המסקנה הכי חשובה מבחינתי שהגעתי אליה היא  – המנגנון שמפרש את המציאות אצלי כרגע  הוא לא בריא ולכן אין מה להתברבר – אני לא מבינה אנשים אחרים ולא מצבים ולכן אני מרפה. לא מבקשת שכולם ישתנו אלא מבקשת עזרה מהיקום לשנות אותי בלבד! את הראייה. את הלב. את השכל. בבקשה למד אותי לאהוב. בבקשה תן לכל האנשים שזקוקים לכך שמחה ותקווה שיש אהבה בעולם. אנשים יפים,אין מה להתייאש, אי אפשר לשנות את העבר. בואו נאהב עכשיו את האנשים בחיינו, האנשים שסביבנו כמו שהם, כמו שאנחנו. הרי ממילא אנחנו לא מבינים שום דבר נכון. רק ככה נמצא כולנו ביחד מחדש את השמחה. כי הכל בחיים הם יחסים עם אנשים, החיים הם חיבור