הבטחות מקיימים

 בסוף השנה שעברה נסענו לרומניה. אני, בעלי ושני בני הצעירים. זו הייתה חוויה מיוחדת, מלאת קסם של חג המולד בחו"ל, אורות צובעים. כבר שכחתי כמה לבן השלג יכול להיות וכמה זה כיף כאשר הבית מחומם ורצפתו מעץ. לאחר שחזרנו הביתה הבטחנו לעצמנו שגם בשנה החדשה בטוח ניסע בזמן הזה לחו"ל וגם ניקח את הילדים כדי שיהנו. 

הבטחות לחוד ומעשים לחוד, כך יצא. היום, בסיכומה של השנה הכי הזויה בחיי אני יכולה להגיד בפה מלא שאם היו אומרים לי שאני לא אגיע לחו"ל בעונת הכריסמס הייתי אומרת שאולי בגלל עומס בעבודה. השנה, מצאתי את עצמי לא רק שלא מגיעה לחו"ל אלא גם נמנעת מהמחשבה עצמה.

 העולם השתנה, המגיפה שהגיעה לעולם שינתה את ה-DNA של המחשבה שלי על הנסיעות לחו"ל ויצרה פחד מפני נסיעה שכזו. לתאר לעצמי שאני יושבת מספר שעות מיוזמתי, בקופסה סגורה עם עוד מלא אנשים, שכל אחד מהם מדבק פוטנציאלי עבורי ועבור בני משפחתי או להיפך להיות פצצה מתקתקת בעצמי כי אני לא יודעת מה קורה איתי. להסתובב במדינה זרה מוכת אסון לא פחות ואולי יותר, או בכלל ללא אפשרות להיכנס לגבולותיה בגלל שהיא נצבעה בצבע אדום. כל אלו גרמו לי לחלחלה. עכשיו החו"ל שלי זה לקרוא בספרי קבלה מכתבי בעל הסולם ועד ספר הזוהר.

 אז מה עושים? איך מקיימים הבטחה שנתתי לילדים? פתאום התחלתי לגלות את המקומות המיוחדים לתקופה הקסומה הזאת בארץ: יפו, ירושלים, נצרת, חיפה ועוד. האורות והצבעים של החג נמצאים פה ממש קרוב והם קסומים באותה מידה. למרות שחסרה הגלישה בהרים המושלגים, כי אין שלג של ממש עדיין בצפון אך הקסם נמצא. אחד הדברים שלמדנו השנה הוא שלא צריך לחפש את הקסם או את השונה והרחוק. הקסם נמצא כאן, מתחת לאף, יותר קרוב מששיערנו לעצמנו. הרי מי שהופך את הרגעים לקסומים הם האנשים שלצידי ובשבילם אני אעשה הכל כדי להפוך את החוויה לקסומה. אז למרות כל הלחץ ואי הוודאות, דבר אחד בטוח לחלוטין – האנשים שלצידי הם הערובה לרגשות הטובים או הרעים, תלוי מהו סוג הקשר שלי איתם. לכן עלינו להשקיע בקשרים נכונים וטובים בינינו.