אחד אלוהינו

נראה שאין אפילו אדם אחד בכל האנושות שלא חושב על אלוהים בצורה זו או אחרת. כל אחד והאלוהים שלו, אפילו אלה שלא מאמינים באלוהים חושבים עליו. השיחות הקולחות שלי עם אלוהים הן על בסיס קבוע, נראה שכולנו מנהלים שיחות כאלה בראשנו, או אולי השיחות האלה הן עם עצמנו, עם המודעות הפנימית שלנו. במשך כל ההיסטוריה האנושית האדם פנה לכוח עליון, משהו מעל לתפיסתו, משהו מעבר ליכולת ההשגה שלו. בעבר האנשים מחוסר ידיעה ביסודות הטבע, פחדו מכל דבר שלא היה מובן להם כמו ברקים בשמים או השמש שנעלמת באיזה שלב ביום ופתאום נהיה חושך. התחילו כל מיני אמונות שהובילו לדתות, לכל כך הרבה זרמים וקבוצות שונות שהתאגדו והתחברו סביב אותן דעות משותפות, וכך אלוהים שלנו קיבל כל כך הרבה משמעויות https://www.kab.co.il/lp/%D7%9B%D7%95%D7%97-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F/

 כשאני מדברת עם אלוהים שלי, אני לא יודעת באמת למי אני פונה, וככל שאני מתבגרת השאלה הגדולה מי הוא או מה זה אלוהים מתרחבת יותר ויותר. לאחרונה בכלל נראה לי שאלוהים לא באמת קיים, כמו שתמיד חשבתי או בעצם כמו שהסביבה חינכה אותי לחשוב. אלוהים נמצא בכל מקום ולא נמצא בכלל, הכול על פי התפיסה שלנו את המציאות.

אומרים שהאדם עולם קטן, הכול בתוכנו. האני שלי נותן את המשמעות למחשבות שלי ולתפיסת העולם שלי, אבל מי אני בכלל? מה היכולת שלי להחליט משהו או לדעת בוודאות שמה שאני חושבת נכון? אנו אוסף של חוויות שרכשנו במשך חיינו מהסביבה, מהחינוך שקיבלנו, מהמנהגים שהורגלנו שהם בעצם עיצבו אותנו, ובנו את מי שאני קוראת לו אני. אבל האני האמיתי שלי האם קיים? לפעמים אני מרגישה בדיוק כמו אותו אדם שפחד מהברק בשמים וחיפש לתת משמעות לתופעות המתרחשות לנגד עיניו. חוסר אונים ומבוכה רבה מול כל הבריאה מסביב. לחשוב שכל זה מתנהל לו בצורה מקרית כך סתם ללא תכלית? המוח לא תופס כזו אפשרות שאין מנהל ליקום, שאין מטרה מסוימת בהיותנו כאן על פני כדור הארץ שלנו האדם וכל החי, הצומח והדומם. אולי התכלית של אלוהים היא שנגלה אותו ונבנה אותו בתוכנו?